דראושה שיווק בינלאומי בע"מ נ' טיולי הגליל בע"מ ואח'

החלטה

זו תביעה למתן חשבונות, אשר על פי הדין נדונה בשני שלבים. ביום 2.3.14 נשמעו ראיות הצדדים בשאלת זכותה של התובעת לקבלת חשבונות, וביום 5.3.14 נשמעו טיעוני הצדדים בשאלה זו.

רקע:

1.התובעת התקשרה עם הנתבעת 1 (להלן: טיולי הגליל) בהסכם מיום 18.10.95, לפיו בשל קשריה בישראל ובירדן, עליה לעשות כל שניתן על מנת לגרום לכך שטיולי הגליל תמונה כ- GSA (GENERAL SALES AGENT) של חברת התעופה הירדנית בישראל, תמורת עמלה בשיעור 20% מהכנסות טיולי הגליל מפעילותה כGSA של חברת התעופה הירדנית (ת/2). בשל טענות ומענות בין הצדדים, ופסק בוררות שבוטל בהסכמה, התקשרו הצדדים בהסכם נוסף ביום 8.11.07 (ת/1).

2.טיולי הגליל אכן מונתה לשמש GSA של חברת התעופה הירדנית, לפי הסכם מיום 15.2.96 (ת/3).

3. ביום 15.8.11 הודיעה טיולי הגליל, ששינתה בינתיים את שמה לשם הנתבעת 2 (נ/7), לתובעת, על ביטול ההסכם, מן הטעם שאין עוד צורך, או הצדקה, להמשך קיומו של ההסכם. לפי הודעת הביטול, אף שבאפשרות טיולי הגליל לבטל את ההסכם על אתר, החליטה, לפנים משורת הדין, כי הביטול יהיה מיום 15.11.11, ומיום זה לא יהיה להסכם תוקף. בינתיים, ביום 31.12.13 בוטל ההסכם שבין טיולי הגליל לחברת התעופה הירדנית.

4.התובעת טוענת בעיקר, שהודעת ביטול ההסכם היא הפרה של ההסכם, ותובעת מתן חשבונות על הכנסות הנתבעות מחודש ספטמבר 2011 המוערכים על ידה בסך 200,000 ₪. הנתבעות טוענות שהודעת הביטול היתה כדין, וכי טיולי הגליל שילמה לתובעת את המגיע לה עד 15.11.11.

5.כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 25.12.13, תביעה למתן חשבונות מתייחסת רק לעבר, עד הגשת התביעה, שהוגשה ביום 24.5.12, ואין תביעה למתן חשבונות על חשבונות שיהיו בעתיד, לאחר הגשת התביעה. במהלך שמיעת הראיות, הרחיבו הצדדים את היריעה והנתבעות לא התנגדו לטענת התובעת בסיכומים, שהוסכם להרחיב את היריעה עד 31.12.13. על כן, תחול פסיקתי עד 31.12.13, מועד בו הופסק מעמדה של טיולי הגליל כ- GSA של חברת התעופה הירדנית.

6.אין צורך לדון בשאלה אם היחסים בין הצדדים מתאימים למתן חשבונות, משהודו הנתבעות שהתובעת זכאית לחשבונות עד יום 15.11.11, מועד כניסת הביטול לתוקפו.

האם ההסכם מתוחם בזמן?

7.התובעת טענה לראשונה בעת טיעוניה בעל פה, שתוקפו של ההסכם ת/ 2 היה לפחות עשרים שנה. בצד טענות אלה טענה גם שההסכם היה לתקופה בלתי מוגבלת.

8.ככל שהתובעת עומדת על טענתה שההסכם היה לתקופה של 20 שנה, דין טענה זו להידחות. הטענה מבוססת על כך שבסעיף 2.1 להסכם ת/2, תחת הכותרת "דים (התובעת) מתחייבת כדלהלן:", נאמר ש"דים מתחייבת לא לבצע כל פעולה ו/או מחדל אשר עלולים להביא לשלילת המינוי של טיולי הגליל כאמור, והוסכם כי התחייבות זו של דים תשאר בתוקפה כל עוד הינה זכאית לקבל עמלה כאמור בסעיף 4.1 להלן ו/או אם טיולי גליל תשמש GSA של RJA לפחות 20 שנים". לטענת התובעת, ככל שהיא מחזיקה בטענה זו, סעיף זה מלמד על כך שההסכם נועד לעמוד בתוקפו לפחות 20 שנים.

9.אני דוחה את טענת התובעת שההסכם נועד לעמוד בתוקפו לפחות 20 שנים. ראשית, מדובר בזמן שבו תעמוד בתוקפה התחייבות התובעת שלא לבצע פעולה או מחדל לשלילת המינוי של טיולי הגליל, ולא מדובר בזמן שבו יעמוד ההסכם בתוקפו. שנית, וזה עיקר, כעולה מן ההסכם, כל זמן שטיולי הגליל היא GSA, וההסכם בתוקף, זכאית התובעת לקבל את חלקה. ניסוח האפשרויות לתום תקופת ההתחייבות של התובעת בתום הזכאות לקבלת עמלה או כעבור 20 שנים, מניחה שיש מצב שבו לא תהיה התובעת זכאית לקבל עמלה, משום שהחוזה בוטל, בטרם חלפו 20 שנים. במקרה זה לפי הוראות ההסכם, עד תום 20 שנים, תהא התובעת מנועה מלפעול לשלילת המינוי של טיולי הגליל, למרות שאינה זכאית לעמלה. אין מצב אחר שבו התובעת אינה זכאית לקבל עמלה, מלבד ביטול ההסכם.

10.המסקנה היא שההסכם לא תוחם בזמן. לא הוסכם שיתבטל במועד מסויים, ולא הוסכם שאין לבטלו לפני מועד מסויים.

האם ההסכם ניתן לביטול בהעדר הפרה?

11. כעולה מטענות הנתבעות, אין הן טוענות שהתובעת הפרה התחייבות כלשהיא בהסכם. טענותיהן הן שטיולי הגליל זכאיות לבטל את ההסכם, שאינו מוגבל בזמן, בהודעה שתינתן לתובעת זמן סביר מראש. התובעת טוענת שהנתבעות אינן זכאיות לבטל את ההסכם.

12. על פי הדין, בחוזים בהם לא נקבע מועד סיום החוזה, הנחת המוצא היא שהחוזה נעשה לתקופה מוגבלת, וצדדים שלא קבעו בהסכם מועד לסיומו, לא התכוונו שהקשר ביניהם ימשך לעולמי עד. נורמה זו אינה מותנית בסיווג החוזה, אלא כל חוזה חוזה, יהא תוכנו אשר יהא (ראו: ע"א 47/88 הרשטיק נ' יכין חקל; ע"א 2491/90 התאחדות סוכני נסיעות ותיירות בישראל נ' פאנל חברות התעופה הפועלות בישראל). כפי שנקבע בפ"ד אחרון זה, "חוזה נועד לחיות בתוך סביבתו, ולהיות מושפע משינויים שהזמן גרמם. אפשר שהשינויים יהיו מהותיים עכד כדי כך שלא יהיו יותר לא טעם ולא תכלית בחיי החוזה.... במצב כזה, אין זה סביר או רצוי לייחס לצדדים לחוזה כוונה להמשיך ולקיים את החוזה באופן מלאכותי. כך הדבר במיוחד בחוזים המתבססים על קשר אישי בין הצדדים, כגון על יחסי אמון או נאמנות. כאלה הם לדוגמא, חוזי עבודה, שותפות או סוכנות. אם היחסים בין צדדים לחוזה כזה מעורערים, אין תועלת בהמשך קיום הקשר ביניהם". הדוגמא שניתנה על ידי השופט זמיר בפסק דין זה אינה בלעדית, וחלה גם על חוזים שאינם מבוססים על קשר אישי (ע"א 442/85 משה זוהר נ' מעבדות טרבינול). מנגד, על פי פסיקת הרוב ע"א 9609/01 מול הים בע"מ נ' שגב, הכלל שלפיו חוזה שלא הוגבלה תקופתו ניתן לסיום כעבור פרק זמן סביר על ידי כל אחד מהצדדים, באמצעות הודעה לצד האחר שתינתן פרק זמן סביר מראש מתייחס בדרך כלל לחוזים הדדיים מתחדשים, כגון חוזים לאספקת סחורה או שירותים, חוזי סוכנות וחוזי שכירות. אז פועלת ההנחה שהצדדים לא התכוונו שהחוזה יקשור ביניהם לנצח. "כלל פרשני זה אינו חל על מצב שבו רכש צד אחד זכות קבועה בנכס או באינטרס של הזולת" כגון חוזה המעניק זיקת הנאה או חוזים לתשלום תמלוגים בגין זכויות יוצרים, או בעל עסק המוכר את עסקו בתמורה להתחייבות בלתי מוגבלת בזמן לתשלום אחוז מסויים מהכנסות העסק. עוד אשוב לעסוק בפסק דין זה.

13.ההסכם נשוא הדיון אינו בעל אופי של קשר אישי, ובענין זה אני דוחה את טענת הנתבעות, שיש להסיק קשר אישי כלשהוא, בין היתר מכך שנאמר בהסכם שהוא הסכם ל"שיתוף פעולה". המונח "שיתוף פעולה" הוא מונח כללי שיש למלאו תוכן, והוא מתמלא תוכן לפי רצון הצדדים. בהסכם נקבע כיצד תשתף התובעת פעולה – על ידי הבאת הסוכנות לטיולי הגליל, אי נקיטת פעולה או מחדל לשלילת הסוכנות, ואי תחרות בטיולי הגליל. זהו שיתוף הפעולה שהוסכם – חלקו החיובי נעשה עד שנת 1996, וחלקו הנותר הוא שלילי, משמע הימנעות התובעת מפעולה.

14.התובעת התחייבה בסעיף 4.2 להסכם לעשות כמיטב יכולתה לגרום לכך שטיולי הגליל תקבל הזמנות לשירותים גם בנושאים שאינם בין ישראל לירדן, תמורת עמלה שתסוכם בנפרד. זהו שיתוף פעולה שהוסכם, אבל אין לו אופן אישי. מכל מקום, כעולה מהעדויות שבפני, עשתה התובעת כמיטב יכולתה להפנות עיסקאות נוספות לטיולי הגליל, ללא הצלחה, ולא הוסכם על עמלה נוספת כלשהיא.

15.כאמור, ההנחה היא שחוזה שלא הוסכם על תום תוקפו רשאי כל צד להפסיקו בהודעה זמן סביר מראש, אלא אם מדובר במצב שבו צד אחד רכש זכות קבועה בנכס או באינטרס של הזולת. על כן שאלתי את ב"כ התובעת במהלך סיכומיו, איזה זכות או אינטרס של הצד שכנגד רכש מי מהצדדים בתיק זה. תחילה התחילה להינתן תשובה שאינה מבוססת על הראיות שהוצגו, ולאחר מכן נטען שהנתבעות רכשו זכות שהניבה פירות ורווחים. מכאן, שדעתו של ב"כ התובעים היא שבכל מקרה שבו צד מפיק רווח מההסכם, הוא נחשב כמי שרכש זכות קבועה בנכס או אינטרס של הזולת. זו הרחבה גדולה מאד של המושג, ולכן שאלתי את ב"כ התובעת, איזה הסכם לא יכלל במונח זה, שכן ההנחה היא שאנשים נכנסים לחוזים כדי להרוויח מהפעילות לפיו. לא היתה לב"כ התובעת תשובה לשאלה.